טקסטיל ואופנה בישראל - ראשית ההיסטוריה בישראל

התיעוד ההיסטורי הראשון של טקסטיל ואופנה בישראל היה בתקופת הישוב הישן בשנת 1880 לערך. הישוב הישן בארץ ישראל היה מחולק למספר קבוצות אוכלוסיה עיקריות, ביניהם: יהודים, טורקים, אירופאים, ערבים מהמעמד הגבוה, ערבים חקלאיים ובדואים. כל קבוצת אוכלוסיה הייתה מתלבשת בצורה אחרת והייתה מאופיינת בסוגי טקסטיל שונים.

היהודים ממוצא ספרדי ואשכנזי התלבשו כולם בסגנון אירופאי, המאופיין בשימוש בהלבשה תחתונה, נעליים וגרביים. גברים לרוב לבשו ביגוד שהיה נהוג בארצות מוצאם. גברים ספרדים שילבו לעתים אלמנטים תורכיים או ערביים ובגדול מגוון הלבוש הגברי היה מאוד מגוון. לעומתם, הנשים לא היו מתאפרות והן לבשו שמלות מערביות יותר שהיו לרוב נעדרות קישוטים ורקמות, הלבשה תחתונה ומחוך. השמלות של הנשים היהודיות הבליטו את החזה והמותן והדגישו את הישבן.

התורכים שחיו בארץ היו קשורים למנדט העותמני ששרר בארץ באותה תקופה. לרוב לבשו התורכים שחיו בארץ, מדים. הייתה נהוגה אצלם לבישת הלבשה תחתונה, ומעל המדים הם נהגו ללבוש ווסט ולרוב הם נעלו מגפיים (ולא נעלים או סנדלים). בגדיהם היום מעוטרים בכפתורים דמויי זהב ולעתים הם לבשו חגורת בד וכובע תורכי.

האירופאים שחיו בארץ באותה תקופה התלבשו בבגדיהם האירופאים, שהתאפיינו בחליפות 3 חלקים, כובעים קולוניאליים, עניבות, צווארונים ושרוולים נפרדים. הנשים האירופאיות שהתגוררו כאן התלבשו במיטבה של אופנה עדכנית שהייתה נהוגה בבירות אירופה.

הערבים מהמעמד הגבוה שהתגוררו בארץ, התלבשו לרוב בפרטי לבוש מערביים, משום שהם היו נוסעים לאירופה ללמוד או לטייל והיו חוזרים ארצה עם בגדים אירופאים ממיטב הקולקציות.

לעומתם, הערבים החקלאיים שחיו בארץ התלבשו בצורה קבועה ותבניתית. מתחת לבגדים הם לבשו שרוול, וטוניקה ארוכה, ומעליהם: נשים לבשו שמלות רקומות לאירועים ושמלות רגילות ליום יום, עם כיסוי ראש ועיטורי פנים שונים. באותה תקופה האיפור היה מאד מפותח אצל גברים ונשים בקרב הערבים החקלאיים. על השמלה לבשו הנשים חגורת בד. לרוב הלכו אותן נשים יחפות, והמודעות להלבשה תחתונה (תחתונים וחזיות) לא הייתה קיימת. הגברים לבשו לבוש דומה מאוד לזה של הנשים, ולפעמים היו מצוידים בווסט ושמיכה לחורף.

ואילו הבדואים שחיו בארץ באותן שנים התלבשו בפשטות וצניעות בשמלות בדואיות שחורות ותו לא.