טקסטיל ואופנה בישראל - השנים הראשונות

השנים הראשונות של הישוב היהודי בארץ התאפיינו בשינויי תפיסה מהירים והתפתחות תמידית בתחום האופנה וגם בתחומי טקסטיל.

העלייה הראשונה הביאה איתה חברת לבוש יציבה, שלא הייתה מעוניינת בשינוי. התפיסה הרווחת הייתה שהפרט הוא חלק מהנוף והשאיפה לא הייתה להתבלט אלא לעמוד בתלם ולדמות לכלל, מגמה שהובילה התנועה הקיבוצית שהושפעה מעקרונות של שוויון ואחווה. החברה הקיבוצית באותה שנה ניסתה להתקדם, אך בה בעת קידשה את התלבושת הכמעט משותפת שהייתה נהוגה, כאשר גברים ונשים היו מתלבשים כמעט באותה צורה.

העלייה השנייה הביאה איתה התיישבות חילונית בארץ ישראל ששיאה היא הקמת תל אביב בשנת 1909. בשנים האלו התחילו לייצר מגוון רחב יותר של בגדים מסוגי טקסטיל שונים כאשר הצבע השולט היה הצבע הלבן. נשים רבות ויתרו באותן שנים על הלבשה תחתונה ומחוכים בגלל תנאי מזג האוויר הקשים להם לא היו רגילות. הנשים לבשו בגדים משוחררים יותר, גזרת הנעליים ירדה, וכל מני אופנות עולמיות בתחום אופנה הגיעו גם לארץ, לדוגמה חליפות הנשים. הן קיצרו חצאיות, ונעלו סנדלים בלי גרביים (דבר שלא היה נהוג באירופה). לעומתן, הגברים התאימו את האופנה האירופאית לתנאי מזג האוויר ששררו בארץ, ולבשו בגדים בצבעים בהירים, מכותנה ופשתן. לעומת הנשים, הגברים כמעט ולא נעלו סנדלים - הם היו נועלים נעליים סגורות בכל חודשי השנה.

בשנת 1918, אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה, התחיל המנדט הבריטי לשלוט בארץ (לאחר פירוק האימפריה העותמנית). המנדט הבריטי המשיך את המגמה שהביאה איתה העלייה השנייה, ובתל אביב החלו התושבים להתעדכן באופנה אירופאית. קיים פתאום גיוון בכל רחבי הארץ, משום שעליות חדשות מביאות איתן רוח חדשה ומגמות חדשות של אופנות מכל רחבי אירופה. באותן שנים גם החלה להיות הבחנה ברורה בין בגדי יום ובגדי ערב בעיקר בתל אביב. כל המגמות הללו, גרמו לכך שתל אביב החלה אט-אט להפוך לבירת האופנה של ישראל, לעומת הקיבוצים ששומרים בקנאות על השמרנות והאחדות בכל הנוגע ללבוש. כמו הקיבוצניקים, גם האוכלוסיות הערביות שחיו בארץ באותן שנים לא הושפעו מהתמורות שחלו בתחום הטקסטיל והאופנה בארץ ושמרו על הביגוד המסורתי שלהם.